ביום בו נשיאת בית המשפט העליון, הגברת בייניש, שמי אם לא מבעלת תפקיד זה ניתן לצפות לריסון ואיפוק, מעזה לרמוז לגזירה שווה בין שר המשפטים, חתן פרס ישראל, פרופסור דניאל פרידמן, לבין ה"מסיתים" שהובילו, לדבריה, לרצח רבין - אפשר וצריך לצפות שהיועץ המשפטי לממשלה, ייצא להגנת השר שלו ויגנה את התלהמותה הבלתי ראויה. במקום זה, הוא מנסה להתחרות בה. אולי, כי בעבר הספיקה לאלף אותו, שבמערכת המשפט בישראל, אם אתה יוצא נגד הרבנית ביניש או החצר שלה (עדנה ארבל בעניין האי היווני)אתה תשלם את המחיר בהזדמנות הראשונה, ע"ע: בג"צ קצב.
מותר ליועץ המשפטי לממשלה להתנגד להצעת שר המשפטים להקים ועדת חקירה ממשלתית לבדיקת האזנות הסתר לשר רמון. השאלה היא, האם לולא הרצון לרצות את הרבנית בייניש, היה מזוז מוצא לנכון לקפוץ בראש בנושא שהוא מעורב בו, לא רק כראש מערכת שיצאה מדעתה וגם סרחה, אלא כמי שאישית דחף וקידם את החקירה המפוקפקת הזו. השאלה אם בהעדר מטען רגשי חריג המעוות את שיקול דעתו, לא היה מזוז ממתין עד ישיבת הממשלה כדי לנמק את התנגדותו לועדת החקירה.
פקיד ממשלתי, בכיר ככל שיהיה, שמתגולל על השר הממונה עליו בלשון מופקרת - חייב ללכת. מותר למזוז לחלוק על פרידמן, מותר לו להתווכח איתו ומותר לו אפילו לבקר אותו בנימוס. מה שאסור לו, זה להדביק לו סטיגמה מכלילה. משפט כמו "פרידמן יצא למסע נקם נגד מערכת המשפט", הוא משפט לא ראוי, גם לו היה בו שמץ אמת. אבל אין בו. הוא בדיוק נועד כדי לטשטש את האמת: פרידמן הוא איש אמיץ שמתייצב מול מערכת דורסנית המאיימת על הדמוקרטיה בישראל, ושלעומתה אפילו החצר של הרב עובדיה נראית כמבצר של ליברליזם ופלורליזם.
מערכת המשפט בישראל מנסה ליישם בישראל את המודל התורכי של מערכת אליטיסטית שמציבה את עצמה כערכאת עירעור מעל רצון העם ונבחריו, ואינה בוררת באמצעים כדי לסלק מדרכה את מי שמתנגד לה, כפי שלמדו על בשרם שרי משפטים שסרבו לכוף את ראשם ו"ללכת בתלם". אם פרידמן יכשל, הפרדת הרשויות בישראל תחדל להתקיים, והרשות המבצעת והמחוקקת בישראל יהפכו להיות רלוונטיות כמו הממשלה והפרלמנט הירדניים. הם מחוקקים, הם מקבלים החלטות, אבל מי שקובע בסוף בירדן הוא עבדאללה.
מה שפרידמן מציע, בצדק, זה לחקור פרשיה חמורה המאיימת על שלטון החוק בישראל: האזינו לשר בניגוד לחוק, קצינה דתיה נאלצה לחלל שבת כדי להפחיד חיילת בתואנות שווא ולהביא אותה להגיש, בניגוד לרצונה, תלונה נגד שר בישראל, חוקרי משטרה נשלחו לחו"ל על חשבון משלם המיסים כדי לגבות עדויות בשעה שמשאבים כספיים נדרשים לטפל בגל הפשיעה הגואה בישראל, ואם לא די בכך, יצאו היועץ המשפטי ונשיאת העליון בהכרזות פומביות על חשיבות המאבק בעבירות מין קלות כחמורות, ערב הכרעת הדין.
את ההמלצה לקיום ועדת חקירה בפרשת האזנות הסתר הבלתי חוקיות לכאורה לשר רמון גיבש נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, ורדי זיילר, ולא דניאל פרידמן. ומה יש למזוז לומר להגנתו בהקשר זה? אולמרט חבר של רמון ולכן לא ראוי שהממשלה תמנה ועדה כזו. על זה נאמר "טול קורה מבין עיניך". ואני אומר: על מזוז לזוז.
מותר ליועץ המשפטי לממשלה להתנגד להצעת שר המשפטים להקים ועדת חקירה ממשלתית לבדיקת האזנות הסתר לשר רמון. השאלה היא, האם לולא הרצון לרצות את הרבנית בייניש, היה מזוז מוצא לנכון לקפוץ בראש בנושא שהוא מעורב בו, לא רק כראש מערכת שיצאה מדעתה וגם סרחה, אלא כמי שאישית דחף וקידם את החקירה המפוקפקת הזו. השאלה אם בהעדר מטען רגשי חריג המעוות את שיקול דעתו, לא היה מזוז ממתין עד ישיבת הממשלה כדי לנמק את התנגדותו לועדת החקירה.
פקיד ממשלתי, בכיר ככל שיהיה, שמתגולל על השר הממונה עליו בלשון מופקרת - חייב ללכת. מותר למזוז לחלוק על פרידמן, מותר לו להתווכח איתו ומותר לו אפילו לבקר אותו בנימוס. מה שאסור לו, זה להדביק לו סטיגמה מכלילה. משפט כמו "פרידמן יצא למסע נקם נגד מערכת המשפט", הוא משפט לא ראוי, גם לו היה בו שמץ אמת. אבל אין בו. הוא בדיוק נועד כדי לטשטש את האמת: פרידמן הוא איש אמיץ שמתייצב מול מערכת דורסנית המאיימת על הדמוקרטיה בישראל, ושלעומתה אפילו החצר של הרב עובדיה נראית כמבצר של ליברליזם ופלורליזם.
מערכת המשפט בישראל מנסה ליישם בישראל את המודל התורכי של מערכת אליטיסטית שמציבה את עצמה כערכאת עירעור מעל רצון העם ונבחריו, ואינה בוררת באמצעים כדי לסלק מדרכה את מי שמתנגד לה, כפי שלמדו על בשרם שרי משפטים שסרבו לכוף את ראשם ו"ללכת בתלם". אם פרידמן יכשל, הפרדת הרשויות בישראל תחדל להתקיים, והרשות המבצעת והמחוקקת בישראל יהפכו להיות רלוונטיות כמו הממשלה והפרלמנט הירדניים. הם מחוקקים, הם מקבלים החלטות, אבל מי שקובע בסוף בירדן הוא עבדאללה.
מה שפרידמן מציע, בצדק, זה לחקור פרשיה חמורה המאיימת על שלטון החוק בישראל: האזינו לשר בניגוד לחוק, קצינה דתיה נאלצה לחלל שבת כדי להפחיד חיילת בתואנות שווא ולהביא אותה להגיש, בניגוד לרצונה, תלונה נגד שר בישראל, חוקרי משטרה נשלחו לחו"ל על חשבון משלם המיסים כדי לגבות עדויות בשעה שמשאבים כספיים נדרשים לטפל בגל הפשיעה הגואה בישראל, ואם לא די בכך, יצאו היועץ המשפטי ונשיאת העליון בהכרזות פומביות על חשיבות המאבק בעבירות מין קלות כחמורות, ערב הכרעת הדין.
את ההמלצה לקיום ועדת חקירה בפרשת האזנות הסתר הבלתי חוקיות לכאורה לשר רמון גיבש נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, ורדי זיילר, ולא דניאל פרידמן. ומה יש למזוז לומר להגנתו בהקשר זה? אולמרט חבר של רמון ולכן לא ראוי שהממשלה תמנה ועדה כזו. על זה נאמר "טול קורה מבין עיניך". ואני אומר: על מזוז לזוז.